אחד אחד, אחת אחת, נכנסים לביתי.
כל אחד, כל אחת, עולם ומלואו.
מהי הבקשה הנלחשת?....
היא מבקשת לצאת מהבית, מהמסך, לפגוש אנשים.
הוא מבקש להתחבר לרצון האמיתי.
היא מחפשת את הצוהר אל המקום היצירתי שבה. 

הוא רוצה לפגוש את עצמו, ברכות.

היא רוצה להרגיש שייכת ובטוחה בעולם.
הוא מרגיש שבזמן המטלטל הזה אבדה לו משמעות.

היא מחפשת אהבה, לפני הכל כלפי עצמה.

הוא מבקש יחד של דיבור שקט של רוח ולב.

​

בעדינות אנחנו נכנסים אל הפשוט.
הפעמון מצלצל. נאמרת ברכה,
ונפתח המרחב:
מנשימה אל מדיטציה,
ממדיטציה אל כתיבה, מכתיבה אל תנועה, מתנועה אל הקול,
וכשהמרחב שקט ויציב אנחנו פונים אל הלימוד.
כך שבוע אחר שבוע.
 

אותו המבנה, כמו פעימה, יחזור.
כל מפגש, כל פעימה משהו מתבהר, משהו מתעדן, משהו נפתח. 

כמו היזכרות במשהו שנשכח, משהו עמוק, ראשני שנחוץ כל כך.