אודות

​האדמה היציבה שהייתה לי לאורך כל שנות חיי הבוגרים הייתה האימון באומנויות לחימה.
אימון שהחל בתרגול שיטת השרדות של דניס הנובר. שיטה פרקטית, יישומית הנותנת תשובה מיידית ל־"מה לעשות אם מישהו מתקיף אותך ברחוב". ממנה נעתי אל הטאי-צ'י שהיא שיטה רכה, מקרקעת ותחומה בגבולות מדויקים. ומשם, התגלה עבורי הקיטאידו, דרך שהניעה בי יצירה וחיבור ללב, לטבע ואנשים, אותה אני מלמדת משנת 1994 עד היום.
למעשה, עברתי בגופי את ההתמרה מתודעת השרדות לתודעת חיים.

כשהמעבר הזה הותמע בי, החל הקסם.

20 שנה אל תוך האימון החלה בי תנועה שהניעה הגשמה של חלומות שלא ידעתי שמתקיימים בי.

ללא מילים, ללא הגדרות, לא מתוך כאב או חלום גדול - הייתה פתיחה של החושים, ואיתה החלה הליכה מאד ישירה ובטוחה, מפתיעה בעוצמה ופשטות שלה, במרחבים שלא ידעתי בהם דבר. 
 

כתבתי את הספר "גּוּף מְדַבֵּר רוּחַ", שאסף אליו את שנות האימון שלי, אותו הפקתי והוצאתי לאור.
חשבתי שהספר הוא סיכום הדרך, אך למעשה הוא היה שער שהוביל אותי אל הקול.
פתיחת הקול הובילה אותי אל במה, בהופעה משלי בשם קוֹל נְשָׁמָה נִשְׁמָע.  
הופעה שחשבתי שתהיה יחידה וסופית, גם היא הפכה לשער ל־16 שנים מפתיעות של כתיבת שירים, הלחנה, הופעות והקלטות.
ב־2019 קיבלתי מתנה ליום הולדת - עט לבנה ופנקס שחור.
"אני לא יודעת לצייר ויש לי כתב יד ממש לא קריא..." הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בי.
ואיתה,
ידיעה שלמה שיש כאן שער.
חודשים רבים שרבטתי, כתבתי, הנעתי את הדיו הלבנה על הדפים השחורים.
עד שהשער נפתח.
ידע החל להצטייר, דרך החלה להתנסח וגוף הידע של הפשוט התגבש.

והנה אני כאן. 
שמחה לחלוק אפשרות חדשה, דרך עדינה ופשוטה של חציית שערים, הנושאת בתוכה תדר התמרה מהשרדות לחיים, מהשרדות ליצירה ואהבה - להאיר את מי שאנחנו ולזהור את מי שבאנו להיות.